בעיתון הכלכלי  דהמארקר התפרסמה ב-29/7/08 כתבה אשר הציגה את המגמה ההולכת ומתרחבת בשנים האחרונות לפיה חברות גם אם הן מעסיקות משרדי יחסי ציבור, עדיין בוחרות למנות דובר אשר יהיה אחראי בחברה על התקשורת הפנימית והחיצונית. באם החברה עדיין מעסיקה משרד יחסי ציבור, הרי שהוא מוכפף לדובר.

חברת תנובה אשר עד לרכישתה על ידי קרן אייפקס ומבטח שמיר נעזרה בשני משרדי יחסי ציבור, הרי שלאחר הרכישה החליטה למנות דובר פנימי בנוסף אליהם.

לפני כחודש וחצי, שרי אריסון מינתה דוברת פנימית לקבוצת אריסון. הדוברת באה במקומו של  רני רהב אשר במהלך העשור האחרון, סיפק לקבוצה שירותי יחסי ציבור ודוברות  

אמנם ההתנתקות ממשרד יח"צ הייתה מתוקשרת אצל אריסון, אולם מלבדה, עשו את המהלך באופן מלא או חלקי  שלושת חברות הסלולר, החברה למשקאות קלים (קוקה קולה) - כולן מינו דוברים פנימים.

אחת הסיבות לחזרתו של הדובר לכותרות היא ההבנה כי כיום כאשר מנהלי החברות מקבלים מקבלים החלטות חשובות, הרי שהם לוקחים בחשבון גם את שיקולי התדמית, יח"צ , ותקשורת ולא עוד רק החלטות כלכליות עסקיות.

על פי הכתבה לפחות, לדובר פנימי קל יותר לפעול בחברה מאיש יחסי ציבור חיצוני. עוד נקודה היא שהדובר מטפל למעשה בחברה אחת בעוד שכל משרד יחסי ציבור ממוצע מטפל במספר חברות.

כאשר החברה היא ציבורית ונסחרת בבורסה, הרי שהדובר לעיתים קרובות גם אחראי על הקשר עם המשקיעים (יחסי ציבור פיננסים או כפי שהם מכונים - קשרי משקיעים, IR)